top of page

שלמה שנון

 

בן מינה וגרשון. נולד ביום ו' בניסן תשכ"ו(27.3.1966) במושב גת-רימון שליד פתח תקווה. ילד עליז היה, חייכן, עדין ורגיש. בהיותו רך בשנים נסעה משפחתו לאוסטרליה, שם עשה את שנותיו הראשונות. בשובו ארצה החל ללמוד בבית-הספר היסודי 'הדר' בפתח תקווה והמשיך בתיכון 'בן צבי' בקיראון. בשנת 1975 הצטרף אל אביו, שיצא בשליחות עבודה לניגריה. אלה היו שנים נפלאות עבורו, מראות אפריקה וטיולים בחוף השנהב, קניה, גאנה ומקומות נוספים. שלומי הרבה לצייר בתקופה זו, הנופים והמראות השפיעו עליו מאוד, וקיבלו ביטוי עמוק בציוריו.

 

לאחר שנתיים חזר ארצה וסיים את לימודיו. בית הוריו היווה מרכז חברתי. חברים רבים פנו אליו בשעות מצוקה והוא קשוב היה לכול. בשעותיו הפנויות שיחק טניס ואהב מאוד סנפלינג. היה חבר בארגון 'עמיצור'. יפה נפש ואציל רוח, כך מתארים אותו חבריו.

 

בשלהי יולי 1985 התגייס שלומי לצה"ל ושובץ לחיל ההנדסה. הייעוד היה מסלול פיקודי. הוא עבר אימונים קשים ובתקופה זו סבל משברי הליכה קשים.

 

ביום י"ח בסיוון תשמ"ו (25.6.1986) נפל בעת שירותו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בפתח תקווה. השאיר אחריו הורים, אח ואחות - דורון וליאת.

 

המשפחה וחבריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים וחלק מאוסף ציוריו של שלומי, הנותנים ביטוי עמוק לעצב הגדול: "קודם זמנו הלך הנער, וצר צר מאוד. / עם המשפחה באבלה, מזילים כל חבריו דמעה..."

 

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בשם מפקדיו וחבריו לנשק, אבלים איתכם. שלומי שירת בגדוד בפלוגה מחזורית, פלוגה אשר ייעודה מסלול פיקודי, וזאת היתה משאת נפשו של שלומי".

bottom of page